לא רבים מכירים את סיפורו ההרואי של רופא הילדים הפולני-קתולי ד"ר יוגניוס סלבומיר לזובסקי (Eugeniusz Sławomir Łazowski), שעמד במרכזה של פרשת "פיברוק" התפרצות של מגיפת טיפוס בעיירה רוזוואדוב בדרום-מזרח פולין במהלך מלחמת העולם השנייה. מתוקף תפקידו כרופא היה עליו להודיע על כל חשד להתפרצות טיפוס לשלטונות הגרמניים כדי שירחיקו את אנשי הגסטפו והאס אס מכל מגע ישיר ואף עקיף עם חולים.
עוד בעניין דומה
עד שפרצה המלחמה שירת לזובסקי כרופא צבאי. כשהגיע להתמחות ברוזוואדוב ב-1939 העיירה היתה נתונה תחת כיבוש גרמני וכבר היה בה גטו יהודי. השלטונות הגרמניים אסרו עליו לבוא במגע עם יהודים או להציע להם טיפול רפואי. הם השתמשו בידע שלו לצורך מתן טיפולים מהירים באנשיהם, אלא שהוא התעלם מההוראה והנהיג סימן מוסכם עם תושבי גטו רוזוואדוב, שגדר ביתו עברה בסמוך אליו. אלה יידעו אותו באמצעות סימנים מוסכמים כגון תליית בדים לבנים על גדר ביתו על צורך בטיפול רפואי לחולים בגטו וברגע שהיה רואה את הבד הלבן, היה נכנס לגטו בחסות החשיכה לעזור לחולים.
ד"ר לזובסקי הצעיר הפגין חשיבה יצירתית ואומץ לב ובפעילות מחתרתית זאת היה לו שותף, הרופא הפולני ד"ר סטניסלב מטלביץ'. הגרמנים גייסו גם אזרחים פולנים לעבודות כפייה במפעליהם באזור זה, אך אפשרו להם לעתים חופשה קצרה במשפחותיהם. אי התייצבות לעבודה בתום החופשה היוותה סיכון בשיגור למחנה ריכוז.
ד"ר מטלביץ' עסק עוד לפני המלחמה בחיפוש אחרי טיפול יעיל נגד טיפוס. הוא ידע שהזרקת חיידק מוחלש או מומת של מחולל המחלה תאותר בבדיקת דם, מקבל הזריקה לא יהיה למעשה חולה אך עם זאת אפשר למעשה להציגו כחולה-מאומת על סמך תוצאה חיובית של הבדיקה.
כיוון שהנאצים היו שרויים בפחד ואימה משתקת מפני טיפוס והתפשטות המחלה באזורים שהיו שליטתם, הם הורו לרופאים המקומיים שהעסיקו לאתר מוקדם ככל האפשר כל חולה טיפוס ולערוך לו בדיקות דם. שני הרופאים הבינו שזו גם הזדמנות לעזור לפולנים ולמכריהם היהודים. עובד כפייה פולני שימש כ"שפן נסיונות" ראשון. הם הזריקו לו חיידק-מוחלש ואת דגימת הדם שלחו למעבדה. היא הציגה תוצאה חיובית, לכאורה שמדובר בחולה טיפוס. מאחר שלא היה יהודי, אפשרו לאותו פועל לדחות את שובו למפעל שבו עבד.
ד"ר מטלביץ', שחשש שהנאצים עלולים לחשוד בו, עזב במפתיע את האזור. ד"ר לזובסקי המשיך בתכניתו לבדו. הוא הזריק את החיידק המוחלש ללא-יהודים שבאו אליו עם תסמינים דומים לטיפוס אבל הבטיח שמדובר בתרופה מונעת. דגימות הדם שלקח נשלחו למעבדות של הנאצים. הוא דאג שהרכב הזריקות יחקה דפוסים אופייניים לטיפוס אמיתי. בתוך חודשיים הסיקו הנאצים שפרצה מגיפה ברוזוואדוב והטילו על כל האזור סגר. איש לא הורשה להיכנס אליו ולצאת. בשל האיסור לא גורשו יהודי העיירה למחנות ריכוז והשמדה מחשש שהחיילים הנאצים, שפיקחו על הגירוש, יבואו במגע עם החולים.
כעבור זמן מה עלה אצל השלטונות הנאצים חשד: הם שמו לב שאיש מאותם מאובחנים כחולים לא מת ולכן שיגרו לעיירה צוות רופאים משלהם כדי לחקור את העניין. ד"ר לזובסקי קידם את פני ראשי הצוות ומפקדיהם, הזמינם לארוחה שכללה שפע של אלכוהול. הבכיר ביותר השתכר ושלח את פקודיו לבדוק את החולים, אלא שד"ר לזובסקי הכין מבעוד מועד את אלה שנראו לו כיותר חולניים והם בלבד הוצגו לרופאים הגרמנים.
מחוסר ניסיון ומרוב פחד להידבק בעצמם, הסתפקו הרופאים הצעירים בדגימות הדם שנטלו בעצמם. אלו הוכיחו את קיומה של ה"מגיפה" וביטלו את הצורך בחקירה נוספת.
רבים מיהודי האזור וגם ד"ר לזובסקי ומשפחתו ניצלו מפני גירוש. הוא הרחיב את פעילותו לעוד 12 כפרים סמוכים. משעלה פעם נוספת החשד אצל הגרמנים הם הורו על עריכת בדיקה נוספת. אלא שחייל גרמני הדליף לרופא את מועד ביקור הגסטפו. ד"ר לזובסקי ומשפחתו נמלטו וכך הסתיימה הפרשה. ההערכה היא, שבין 1939 ל-1942 הציל לזובסקי את חייהם של כ-8,000 בני אדם מרוזוואדוב והסביבה.
ב-1958 היגר לזובסקי לארה"ב, ב-1976 נתמנה כמרצה לרפואת ילדים באוניברסיטת שיקגו עד שפרש לגמלאות ב-1988. הוא פרסם את זכרונותיו בפולנית בספרו "מלחמתי הפרטית" ובשנת 2000 בא עם צוות צלמים לרוזוואדוב כדי להכין סרט תיעודי על הפרשה. לפני חמש שנים, בגיל 92, הלך לעולמו. המפיק, הבמאי ויוצר הסרט, האמריקאי ראיין בנק, אמר עליו: "ד"ר לזובסקי הוא גיבור במובן הנעלה ביותר של המושג. הוא סיכן את חייו כדי להציל אחרים משום שזה היה הדבר הנכון לעשותו. סיפורו חייב לחיות אחריו כדי שהדורות הבאים יוכלו ללמוד ממנו".